Acts 26
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)Translation
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)
Modern Hebrew Bible
1Then Agrippa said to Paul: Thou art permitted to speak for thyself. Then Paul stretching forth his hand, began to make his answer.
1ויאמר אגרפס אל פולוס נתן לך לדבר בעד נפשך אז יצטדק פולוס ויושט את ידו ויאמר׃
2I think myself happy, O king Agrippa, that I am to answer for myself this day before thee, touching all the things whereof I am accused by the Jews.
2מאשר אני את נפשי המלך אגרפס כי לפניך אצטדק היום על כל אשר שטנים אתי היהודים׃
3Especially as thou knowest all, both customs and questions that are among the Jews: Wherefore I beseech thee to hear me patiently.
3כי אתה ידע היטב כל המנהגים והשאלות אשר בין היהודים ועל כן אשאלה מאתך לשמע אתי כארך רוחך׃
4And my life indeed from my youth, which was from the beginning among my own nation in Jerusalem, all the Jews do know:
4הנה את דרכי מנעורי אשר התהלכתי בה מאז בתוך עמי ובירושלים ידעים אותה כל היהודים׃
5Having known me from the beginning (if they will give testimony) that according to the most sure sect of our religion I lived a Pharisee.
5כי מימים ראשונים ידעוני אם ירצו להעיד כי כפרוש התנהגתי על פי הכת המקפדת ביותר בעבודתנו׃
6And now for the hope of the promise that was made by God to the fathers, do I stand subject to judgment:
6ועתה אני עמד להשפט על תקות ההבטחה אשר הבטיחה האלהים את אבותינו׃
7Unto which, our twelve tribes, serving night and day, hope to come. For which hope, O king, I am accused by the Jews.
7ואשר שנים עשר שבטינו מיחלים להגיע לה בעבדם את יהוה תמיד יומם ולילה על דבר התקוה הזאת אגרפס המלך שטנים אותי היהודים׃
8Why should it be thought a thing incredible, that God should raise the dead?
8מדוע יפלא בעיניכם כי האלהים יחיה מתים׃
9And I indeed did formerly think, that I ought to do many things contrary to the name of Jesus of Nazareth.
9הן לפנים אני חשבתי צדקה לצרר את שם ישוע הנצרי עד מאד׃
10Which also I did at Jerusalem, and many of the saints did I shut up in prison, having received authority of the chief priests: and when they were put to death, I brought the sentence.
10כאשר עשיתי בירושלים וגם קדושים רבים אני הסגרתי לבתי כלאים ברשיון אשר קבלתי מאת הכהנים הגדולים וכשנהרגו הסכמתי׃
11And oftentimes punishing them, in every synagogue, I compelled them to blaspheme: and being yet more mad against them, I persecuted them even unto foreign cities.
11ובכל בתי הכנסיות יסרתי אתם פעמים רבות ואנסתים לגדף ואתהוללה בם עד מאד וארדפם עד לערים אשר חוצה לארץ׃
12Whereupon when I was going to Damascus with authority and permission of the chief priest,
12ויהי בלכתי על זאת לדמשק ברשיון הכהנים הגדולים ובמצותם׃
13At midday, O king, I saw in the way a light from heaven above the brightness of the sun, shining round about me, and them that were in company with me.
13והנה אדני המלך בצהרים בדרך ראיתי אור צח מזהר השמש אשר משמים נגה עלי מסביב ועל ההלכים אתי׃
14And when we were all fallen down on the ground, I heard a voice speaking to me in the Hebrew tongue: Saul, Saul, why persecutest thou me? It is hard for thee to kick against the goad.
14ונפל כלנו ארצה ואשמע קול מדבר אלי בלשון עברית לאמר שאול שאול למה תרדפני קשה לך לבעט בדרבנות׃
15And I said: Who art thou, Lord? And the Lord answered: I am Jesus whom thou persecutest.
15ואמר מי אתה אדני ויאמר אנכי ישוע אשר אתה רדף׃
16But rise up, and stand upon thy feet: for to this end have I appeared to thee, that I may make thee a minister, and a witness of those things which thou hast seen, and of those things wherein I will appear to thee,
16אבל קום ועמד על רגליך כי לבעבור זאת נראיתי אליך לבחר בך למשרת ולעד על אשר ראית ועל אשר אראך׃
17Delivering thee from the people, and from the nations, unto which now I send thee:
17בהצילי אותך מן העם ומן הגוים אשר אשלחך עתה אליהם׃
18To open their eyes, that they may be converted from darkness to light, and from the power of Satan to God, that they may receive forgiveness of sins, and a lot among the saints, by the faith that is in me.
18לפקח את עיניהם למען ישובו מחשך לאור ומיד השטן אל האלהים וימצאו באמונתם בי את סליחת החטאים ואת הנחלה בתוך המקדשים׃
19Whereupon, O king Agrippa, I was not incredulous to the heavenly vision:
19על כן המלך אגרפס לא המריתי את המראה אשר ראיתי מן השמים׃
20But to them first that are at Damascus, and at Jerusalem, and unto all the country of Judea, and to the Gentiles did I preach, that they should do penance, and turn to God, doing works worthy of penance.
20כי אם קראתי ראשונה לישבי דמשק וירושלים ובכל ארץ יהודה וגם לגוים כי ינחמו וישובו אל האלהים ויעשו מעשים ראוים לתשובה׃
21For this cause the Jews, when I was in the temple, having apprehended me, went about to kill me.
21ובגלל הדבר הזה תפשו אתי היהודים במקדש ויבקשו להמיתני׃
22But being aided by the help of God, I stand unto this day, witnessing both to small and great, saying no other thing than those which the prophets, and Moses did say should come to pass:
22והאלהים היה בעזרי ועד היום הזה עמד אני ומעיד לפני קטן וגדול ואינני מדבר דבר זולתי אשר דברו הנביאים ומשה כי עתידות הנה להיות׃
23That Christ should suffer, and that he should be the first that should rise from the dead, and should shew light to the people, and to the Gentiles.
23כי המשיח מענה הוא וכי ראשון הוא לקמים מן המתים להפיץ אור בעם ובגוים׃
24As he spoke these things, and made his answer, Festus said with a loud voice: Paul, thou art beside thyself: much learning doth make thee mad.
24ויהי הוא מצטדק כזאת ויען פסטוס בקול גדול לאמר הנך משתגע פולוס רב הלמוד הביאך לידי שגעון׃
25And Paul said: I am not mad, most excellent Festus, but I speak words of truth and soberness.
25ויאמר פולוס אינני משגע פסטוס האדיר כי אם דברי אמת וטעם אביע׃
26For the king knoweth of these things, to whom also I speak with confidence. For I am persuaded that none of these things are hidden from him. For neither was any of these things done in a corner.
26כי המלך יודע את אלה ועל זאת גם בבטחון אני מדבר אליו יען אשר לא אאמין כי נעלם ממנו דבר מן הדברים האלה כי לא בקרן זוית נעשתה זאת׃
27Believest thou the prophets, O king Agrippa? I know that thou believest.
27המלך אגרפס המאמין אתה בנביאים ידעתי כי מאמין אתה׃
28And Agrippa said to Paul: In a little thou persuadest me to become a Christian.
28ויאמר אגרפס אל פולוס עוד מעט ופתיתני להיות נצרי׃
29And Paul said: I would to God, that both in a little and in much, not only thou, but also all that hear me, this day, should become such as I also am, except these bands.
29ויאמר פולוס אבקשה מאלהים אשר אם במעט ואם בהרבה לא אתה לבדך כי גם כל השמעים אותי יהיו כמוני זולתי המוסרות האלה׃
30And the king rose up, and the governor, and Bernice, and they that sat with them.
30ויהי בדברו הדבר הזה ויקם המלך וההגמון וברניקה והישבים אתם׃
31And when they were gone aside, they spoke among themselves, saying: This man hath done nothing worthy of death or of bands.
31ויסורו החדרה וידברו איש אל רעהו לאמר האיש הזה לא עשה דבר אשר יהיה עליו חיב מיתה או מוסרות׃
32And Agrippa said to Festus: This man might have been set at liberty, if he had not appealed to Caesar.
32ויאמר אגרפס אל פסטוס האיש הזה יוכל להפטר לולא קרא את הקיסר לדינו׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.