הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)
1ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו׃
1Now the publicans and sinners drew near unto him to hear him.
2וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם׃
2And the Pharisees and the scribes murmured, saying: This man receiveth sinners, and eateth with them.
3וידבר אליהם את המשל הזה לאמר׃
3And he spoke to them this parable, saying:
4מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו׃
4What man of you that hath an hundred sheep: and if he shall lose one of them, doth he not leave the ninety-nine in the desert, and go after that which was lost, until he find it?
5והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה׃
5And when he hath found it, lay it upon his shoulders, rejoicing:
6ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד׃
6And coming home, call together his friends and neighbours, saying to them: Rejoice with me, because I have found my sheep that was lost?
7אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה׃
7I say to you, that even so there shall be joy in heaven upon one sinner that doth penance, more than upon ninety-nine just who need not penance.
8או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו׃
8Or what woman having ten groats; if she lose one groat, doth not light a candle, and sweep the house, and seek diligently until she find it?
9והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃
9And when she hath found it, call together her friends and neighbours, saying: Rejoice with me, because I have found the groat which I had lost.
10כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו׃
10So I say to you, there shall be joy before the angels of God upon one sinner doing penance.
11ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃
11And he said: A certain man had two sons:
12ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה׃
12And the younger of them said to his father: Father, give me the portion of substance that falleth to me. And he divided unto them his substance.
13ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים׃
13And not many days after, the younger son, gathering all together, went abroad into a far country: and there wasted his substance, living riotously.
14ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם׃
14And after he had spent all, there came a mighty famine in that country; and he began to be in want.
15וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים׃
15And he went and cleaved to one of the citizens of that country. And he sent him into his farm to feed swine.
16ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו׃
16And he would fain have filled his belly with the husks the swine did eat; and no man gave unto him.
17וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃
17And returning to himself, he said: How many hired servants in my father’s house abound with bread, and I here perish with hunger?
18אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃
18I will arise, and will go to my father, and say to him: Father, I have sinned against heaven, and before thee:
19ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך׃
19I am not worthy to be called thy son: make me as one of thy hired servants.
20ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו׃
20And rising up he came to his father. And when he was yet a great way off, his father saw him, and was moved with compassion, and running to him fell upon his neck, and kissed him.
21ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃
21And the son said to him: Father, I have sinned against heaven, and before thee, I am not now worthy to be called thy son.
22ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו׃
22And the father said to his servants: Bring forth quickly the first robe, and put it on him, and put a ring on his hand, and shoes on his feet:
23והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃
23And bring hither the fatted calf, and kill it, and let us eat and make merry:
24כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃
24Because this my son was dead, and is come to life again: was lost, and is found. And they began to be merry.
25ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃
25Now his elder son was in the field, and when he came and drew nigh to the house, he heard music and dancing:
26ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת׃
26And he called one of the servants, and asked what these things meant.
27ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם׃
27And he said to him: Thy brother is come, and thy father hath killed the fatted calf, because he hath received him safe.
28ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו׃
28And he was angry, and would not go in. His father therefore coming out began to entreat him.
29ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי׃
29And he answering, said to his father: Behold, for so many years do I serve thee, and I have never transgressed thy commandment, and yet thou hast never given me a kid to make merry with my friends:
30ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק׃
30But as soon as this thy son is come, who hath devoured his substance with harlots, thou hast killed for him the fatted calf.
31ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא׃
31But he said to him: Son, thou art always with me, and all I have is thine.
32אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא׃
32But it was fit that we should make merry and be glad, for this thy brother was dead and is come to life again; he was lost, and is found.
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.