הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 7
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)
1ויהי אחרי כלותו לדבר את כל דבריו באזני העם ויבא אל כפר נחום׃
1And when he had finished all his words in the hearing of the people, he entered into Capharnaum.
2ועבד לאחד משרי המאות חלה למות והוא יקר לו מאד׃
2And the servant of a certain centurion, who was dear to him, being sick, was ready to die.
3וישמע את שמע ישוע וישלח אליו מזקני היהודים וישאל מאתו לבוא ולהושיע את עבדו׃
3And when he had heard of Jesus, he sent unto him the ancients of the Jews, desiring him to come and heal his servant.
4ויבאו אל ישוע ויתחננו לו מאד ויאמרו ראוי הוא אשר תעשה בקשתו׃
4And when they came to Jesus, they besought him earnestly, saying to him: He is worthy that thou shouldest do this for him.
5כי אהב עמנו הוא והוא בנה לנו את בית הכנסת׃
5For he loveth our nation; and he hath built us a synagogue.
6וילך אתם ישוע ויהי כאשר קרב אל הבית וישלח אליו שר המאה על ידי רעיו לאמר לו בי אדני אל נא תטריח את עצמך כי אינני כדי שתבוא בצל קורתי׃
6And Jesus went with them. And when he was now not far from the house, the centurion sent his friends to him, saying: Lord, trouble not thyself; for I am not worthy that thou shouldest enter under my roof.
7ובעבור זאת גם את עצמי לא חשבתי ראוי לבוא אליך אך דבר נא דבר וירפא נערי׃
7For which cause neither did I think myself worthy to come to thee; but say the word, and my servant shall be healed.
8כי גם אנכי איש נתון תחת השלטון יש תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה זאת ועשה׃
8For I also am a man subject to authority, having under me soldiers: and I say to one, Go, and he goeth; and to another, Come, and he cometh; and to my servant, Do this, and he doth it.
9וישמע ישוע את דבריו ויתמה עליו ויפן ויאמר אל ההמון ההלך אחריו אמר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת׃
9Which Jesus hearing, marvelled: and turning about to the multitude that followed him, he said: Amen I say to you, I have not found so great faith, not even in Israel.
10וישובו השלוחים אל הבית וימצאו את העבד החלה והוא נרפא׃
10And they who were sent, being returned to the house, found the servant whole who had been sick.
11ויהי ממחרת וילך אל עיר ושמה נעים ורבים מתלמידיו הלכים אתו והמון עם רב׃
11And it came to pass afterwards, that he went into a city that is called Naim; and there went with him his disciples, and a great multitude.
12הוא קרב אל שער העיר והנה מוציאים מת בן יחיד לאמו והיא אלמנה ועמה רבים מעם העיר׃
12And when he came nigh to the gate of the city, behold a dead man was carried out, the only son of his mother; and she was a widow: and a great multitude of the city was with her.
13וכראות אתה האדון נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל תבכי׃
13Whom when the Lord had seen, being moved with mercy towards her, he said to her: Weep not.
14ויגש ויגע בארון והנשאים עמדו ויאמר עלם אמר אני אליך קומה׃
14And he came near and touched the bier. And they that carried it, stood still. And he said: Young man, I say to thee, arise.
15ויתעודד המת ויחל לדבר ויתנהו לאמו׃
15And he that was dead, sat up, and began to speak. And he gave him to his mother.
16ותאחז כלם רעדה וישבחו את האלהים ויאמרו כי נביא גדול קם בקרבנו וכי פקד האלהים את עמו׃
16And there came a fear on them all: and they glorified God, saying: A great prophet is risen up among us: and, God hath visited his people.
17ויצא הדבר הזה בכל יהודה ובכל הככר׃
17And this rumour of him went forth throughout all Judea, and throughout all the country round about.
18ותלמידי יוחנן הגידו לו את כל אלה׃
18And John’s disciples told him of all these things.
19ויקרא אליו יוחנן שנים מתלמידיו וישלחם אל ישוע לאמר לו האתה הוא הבא אם נחכה לאחר׃
19And John called to him two of his disciples, and sent them to Jesus, saying: Art thou he that art to come; or look we for another?
20ויבאו אליו האנשים ויאמרו יוחנן המטביל שלחנו אליך לאמר האתה הוא הבא אם נחכה לאחר׃
20And when the men were come unto him, they said: John the Baptist hath sent us to thee, saying: Art thou he that art to come; or look we for another?
21בעת ההיא רפא רבים מחליים ומנגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים נתן ראות עינים׃
21(And in that same hour, he cured many of their diseases, and hurts, and evil spirits: and to many that were blind he gave sight.)
22ויען ישוע ויאמר להם לכו והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ואשר שמעתם כי עורים ראים ופסחים מתהלכים ומצרעים מטהרים וחרשים שומעים ומתים קמים ועניים מתבשרים׃
22And answering, he said to them: Go and relate to John what you have heard and seen: the blind see, the lame walk, the lepers are made clean, the deaf hear, the dead rise again, to the poor the gospel is preached:
23ואשרי אשר לא יכשל בי׃
23And blessed is he whosoever shall not be scandalized in me.
24ויהי כאשר הלכו להם שלוחי יוחנן ויחל לדבר אל המון העם על אדות יוחנן ויאמר מה זה יצאתם המדברה לראות הקנה אשר ינוע ברוח׃
24And when the messengers of John were departed, he began to speak to the multitudes concerning John. What went ye out into the desert to see? a reed shaken with the wind?
25ואם לא מה זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה המלבשים בגדי תפארת והמענגים בחצרות המלכים המה׃
25But what went you out to see? a man clothed in soft garments? Behold they that are in costly apparel and live delicately, are in the houses of kings.
26ועתה מה זה יצאתם לראות אם לראות איש נביא הן אני אמר לכם כי אף גדול הוא מנביא׃
26But what went you out to see? a prophet? Yea, I say to you, and more than a prophet.
27זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך׃
27This is he of whom it is written: Behold I send my angel before thy face, who shall prepare thy way before thee.
28כי אמר אני לכם אין איש בילודי אשה גדול מיוחנן המטביל אך הקטן במלכות האלהים גדול הוא ממנו׃
28For I say to you: Amongst those that are born of women, there is not a greater prophet that John the Baptist. But he that is the lesser in the kingdom of God, is greater than he.
29וכל העם והמכסים כשמעם הצדיקו את האלהים ויטבלו בטבילת יוחנן׃
29And all the people hearing, and the publicans, justified God, being baptized with John’s baptism.
30אך הפרושים ובעלי התורה נאצו את עצת האלהים על נפשם ולא נטבלו על ידו׃
30But the Pharisees and the lawyers despised the counsel of God against themselves, being not baptized by him.
31ויאמר האדון עתה אל מי אדמה את אנשי הדור הזה ואל מי הם דמים׃
31And the Lord said: Whereunto then shall I liken the men of this generation? and to what are they like?
32דמים הם לילדים הישבים בשוק וקראים זה אל זה ואמרים חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא בכיתם׃
32They are like to children sitting in the marketplace, and speaking one to another, and saying: We have piped to you, and you have not danced: we have mourned, and you have not wept.
33כי בא יוחנן המטביל לחם לא אכל ויין לא שתה ואמרתם שד בו׃
33For John the Baptist came neither eating bread nor drinking wine; and you say: He hath a devil.
34ובא בן האדם והוא אכל ושתה ואמרתם הנה זולל וסבא ורע למוכסים ולחטאים׃
34The Son of man is come eating and drinking: and you say: Behold a man that is a glutton and a drinker of wine, a friend of publicans and sinners.
35ותצדק החכמה על ידי כל בניה׃
35And wisdom is justified by all her children.
36ויבקש ממנו אחד מן הפרושים לאכל אתו לחם ויבא אל בית הפרוש ויסב׃
36And one of the Pharisees desired him to eat with him. And he went into the house of the Pharisee, and sat down to meat.
37והנה אשה אחת בעיר והיא חטאת שמעה כי הוא מסב בית הפרוש ותבא פך שמן המור׃
37And behold a woman that was in the city, a sinner, when she knew that he sat at meat in the Pharisee’s house, brought an alabaster box of ointment;
38ותעמד לרגליו מאחריו ותבך ותחל להרטיב את רגליו בדמעות ותנגב אתן בשערות ראשה ותשק את רגליו ותמשח אתן בשמן׃
38And standing behind at his feet, she began to wash his feet, with tears, and wiped them with the hairs of her head, and kissed his feet, and anointed them with the ointment.
39וירא הפרוש הקרא אתו ויאמר בלבו אלו היה זה נביא כי עתה ידע ידע מי היא זאת ואי זו היא הנגעת בו כי אשה חטאת היא׃
39And the Pharisee, who had invited him, seeing it, spoke within himself, saying: This man, if he were a prophet, would know surely who and what manner of woman this is that toucheth him, that she is a sinner.
40ויען ישוע ויאמר אליו שמעון דבר לי אליך ויאמר רבי דבר׃
40And Jesus answering, said to him: Simon, I have somewhat to say to thee. But he said: Master, say it.
41שני חיבים היו לנשה אחד האחד חיב לו דינרים חמש מאות והשני דינרים חמשים׃
41A certain creditor had two debtors, the one who owed five hundred pence, and the other fifty.
42ויהי באשר לא השיגה ידם לשלם וישמט את שניהם ועתה אמר נא מי משניהם ירבה לאהבה אתו׃
42And whereas they had not wherewith to pay, he forgave them both. Which therefore of the two loveth him most?
43ויען שמעון ויאמר אחשב כי האיש ההוא אשר הרבה להשמיט לו ויאמר אליו כן שפטת׃
43Simon answering, said: I suppose that he to whom he forgave most. And he said to him: Thou hast judged rightly.
44ויפן אל האשה ויאמר אל שמעון הראית את האשה הזאת הנה באתי אל ביתך ומים על רגלי לא נתת והיא הרטיבה את רגלי בדמעות ותנגב בשערותיה׃
44And turning to the woman, he said unto Simon: Dost thou see this woman? I entered into thy house, thou gavest me no water for my feet; but she with tears hath washed my feet, and with her hairs hath wiped them.
45נשיקה לא נשקתני והיא מאז באתי לא חדלה מנשק את רגלי׃
45Thou gavest me no kiss; but she, since she came in, hath not ceased to kiss my feet.
46בשמן לא משחת את ראשי והיא בשמן המור משחה את רגלי׃
46My head with oil thou didst not anoint; but she with ointment hath anointed my feet.
47לכן אני אמר אליך נסלחו לה חטאתיה הרבות כי הרבה אהבה ואשר נסלח לו מעט הוא אהב מעט׃
47Wherefore I say to thee: Many sins are forgiven her, because she hath loved much. But to whom less is forgiven, he loveth less.
48ויאמר אליה נסלחו לך חטאתיך׃
48And he said to her: Thy sins are forgiven thee.
49ויחלו המסבים עמו לאמר בלבם מי הוא זה אשר גם יסלח חטאים׃
49And they that sat at meat with him began to say within themselves: Who is this that forgiveth sins also?
50ויאמר אל האשה אמונתך הושיעה לך לכי לשלום׃
50And he said to the woman: Thy faith hath made thee safe, go in peace.
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.