הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 15

1ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו׃

2וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם׃

3וידבר אליהם את המשל הזה לאמר׃

4מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו׃

5והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה׃

6ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד׃

7אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה׃

8או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו׃

9והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃

10כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו׃

11ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃

12ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה׃

13ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים׃

14ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם׃

15וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים׃

16ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו׃

17וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃

18אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃

19ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך׃

20ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו׃

21ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃

22ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו׃

23והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃

24כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃

25ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃

26ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת׃

27ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם׃

28ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו׃

29ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי׃

30ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק׃

31ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא׃

32אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא׃