Lukas 2
Lutherbibel 1912Translation
Lutherbibel 1912
Modern Hebrew Bible
1Es begab sich aber zu der Zeit, daß ein Gebot von dem Kaiser Augustus ausging, daß alle Welt geschätzt würde.
1ויהי בימים ההם ותצא דת מאת הקיסר אוגוסטוס לספר את כל ישבי תבל׃
2Und diese Schätzung war die allererste und geschah zu der Zeit, da Cyrenius Landpfleger von Syrien war.
2וזה המפקד היה הראשון בהיות קוריניוס שליט בסוריא׃
3Und jedermann ging, daß er sich schätzen ließe, ein jeglicher in seine Stadt.
3וילכו כלם להתפקד איש לעירו׃
4Da machte sich auch auf Joseph aus Galiläa, aus der Stadt Nazareth, in das jüdische Land zur Stadt Davids, die da heißt Bethlehem, darum daß er von dem Hause und Geschlechte Davids war,
4ויעל גם יוסף מן הגליל מעיר נצרת אל יהודה לעיר דוד הנקראה בית לחם כי היה מבית דוד וממשפחתו׃
5auf daß er sich schätzen ließe mit Maria, seinem vertrauten Weibe, die ward schwanger.
5להתפקד עם מרים המארשה לו והיא הרה׃
6Und als sie daselbst waren, kam die Zeit, da sie gebären sollte.
6ויהי בהיותם שם וימלאו ימיה ללדת׃
7Und sie gebar ihren ersten Sohn und wickelte ihn in Windeln und legte ihn in eine Krippe; denn sie hatten sonst keinen Raum in der Herberge.
7ותלד את בנה הבכור ותחתלהו ותשכיבהו באבוס כי לא היה להם מקום במלון׃
8Und es waren Hirten in derselben Gegend auf dem Felde bei den Hürden, die hüteten des Nachts ihre Herde.
8ורעים היו בארץ ההיא לנים בשדה ושמרים את משמרות הלילה בעדרם׃
9Und siehe, des HERRN Engel trat zu ihnen, und die Klarheit des HERRN leuchtete um sie; und sie fürchteten sich sehr.
9והנה מלאך יהוה נצב עליהם וכבוד יהוה הופיע עליהם מסביב וייראו יראה גדולה׃
10Und der Engel sprach zu ihnen: Fürchtet euch nicht! siehe, ich verkündige euch große Freude, die allem Volk widerfahren wird;
10ויאמר אליהם המלאך אל תיראו כי הנני מבשר אתכם שמחה גדולה אשר תהיה לכל העם׃
11denn euch ist heute der Heiland geboren, welcher ist Christus, der HERR, in der Stadt Davids.
11כי היום ילד לכם בעיר דוד מושיע אשר הוא המשיח האדון׃
12Und das habt zum Zeichen: ihr werdet finden das Kind in Windeln gewickelt und in einer Krippe liegen.
12וזה לכם האות תמצאון ילד מחתל ומנח באבוס׃
13Und alsbald war da bei dem Engel die Menge der himmlischen Heerscharen, die lobten Gott und sprachen:
13ויהי פתאם אצל המלאך המון צבא השמים והם משבחים את האלהים ואמרים׃
14Ehre sei Gott in der Höhe und Frieden auf Erden und den Menschen ein Wohlgefallen.
14כבוד במרומים לאלהים ובארץ שלום בבני אדם רצונו׃
15Und da die Engel von ihnen gen Himmel fuhren, sprachen die Hirten untereinander: Laßt uns nun gehen gen Bethlehem und die Geschichte sehen, die da geschehen ist, die uns der HERR kundgetan hat.
15ויהי כאשר עלו מעליהם המלאכים השמימה ויאמרו הרעים איש אל רעהו נעברה נא עד בית לחם ונראה המעשה הזה אשר הודיענו יהוה׃
16Und sie kamen eilend und fanden beide, Maria und Joseph, dazu das Kind in der Krippe liegen.
16וימהרו לבוא וימצאו את מרים ואת יוסף ואת הילד שכב באבוס׃
17Da sie es aber gesehen hatten, breiteten sie das Wort aus, welches zu ihnen von diesem Kinde gesagt war.
17ויראו וישמיעו את הדבר הנאמר אליהם על הגער הזה׃
18Und alle, vor die es kam, wunderten sich der Rede, die ihnen die Hirten gesagt hatten.
18וכל השמעים תמהו על הדברים אשר דברו אליהם הרעים׃
19Maria aber behielt alle diese Worte und bewegte sie in ihrem Herzen.
19ומרים שמרה את הדברים האלה ותחשבם בלבה׃
20Und die Hirten kehrten wieder um, priesen und lobten Gott um alles, was sie gehört und gesehen hatten, wie denn zu ihnen gesagt war.
20וישובו הרעים מהללים ומשבחים את האלהים על כל אשר שמעו וראו כפי אשר נאמר אליהם׃
21Und da acht Tage um waren, daß das Kind beschnitten würde, da ward sein Name genannt Jesus, welcher genannt war von dem Engel, ehe denn er in Mutterleibe empfangen ward.
21ויהי במלאת לנער שמנה ימים וימול ויקרא שמו ישוע כשם אשר קרא לו המלאך בטרם הרה בבטן׃
22Und da die Tage ihrer Reinigung nach dem Gesetz Mose's kamen, brachten sie ihn gen Jerusalem, auf daß sie ihn darstellten dem HERRN
22וימלאו ימי טהרה לפי תורת משה ויעלהו לירושלים להעמידו לפני יהוה׃
23(wie denn geschrieben steht in dem Gesetz des HERRN: “Allerlei männliches, das zum ersten die Mutter bricht, soll dem HERRN geheiligt heißen”)
23כאשר כתוב בתורת יהוה כל זכר פטר רחם יקרא קדש ליהוה׃
24und das sie gäben das Opfer, wie es gesagt ist im Gesetz des HERRN: “Ein Paar Turteltauben oder zwei junge Tauben.”
24ולתת קרבן כאמור בתורת יהוה שתי תרים או שני בני יונה׃
25Und siehe, ein Mensch war zu Jerusalem, mit Namen Simeon; und derselbe Mensch war fromm und gottesfürchtig und wartete auf den Trost Israels, und der heilige Geist war in ihm.
25והנה איש היה בירושלים ושמו שמעון והוא איש צדיק וחסיד מחכה לנחמת ישראל ורוח הקדש היה עליו׃
26Und ihm war eine Antwort geworden von dem heiligen Geist, er sollte den Tod nicht sehen, er hätte denn zuvor den Christus des HERRN gesehen.
26ולו נגלה ברוח הקדש כי לא יראה מות עד ראותו את משיח יהוה׃
27Und er kam aus Anregen des Geistes in den Tempel. Und da die Eltern das Kind Jesus in den Tempel brachten, daß sie für ihn täten, wie man pflegt nach dem Gesetz,
27ויבא ברוח אל המקדש ויהי כאשר הביאו הוריו את הנער ישוע לעשות עליו כמשפט התורה׃
28da nahm er ihn auf seine Arme und lobte Gott und sprach:
28ויקחהו על זרעותיו ויברך את האלהים ויאמר׃
29HERR, nun läßt du deinen Diener in Frieden fahren, wie du gesagt hast;
29עתה תפטר את עבדך כדברך אדני בשלום׃
30denn meine Augen haben deinen Heiland gesehen,
30כי ראו עיני את ישועתך׃
31welchen du bereitest hast vor allen Völkern,
31אשר הכינות לפני כל העמים׃
32ein Licht, zu erleuchten die Heiden, und zum Preis deines Volkes Israel.
32אור לגלות עיני הגוים ותפארת ישראל עמך׃
33Und sein Vater und seine Mutter wunderten sich des, das von ihm geredet ward.
33ויוסף ואמו תמהים על הדברים הנאמרים עליו׃
34Und Simeon segnete sie und sprach zu Maria, seiner Mutter: Siehe, dieser wird gesetzt zu einem Fall und Auferstehen vieler in Israel und zu einem Zeichen, dem widersprochen wird
34ויברך אותם שמעון ויאמר אל מרים אמו הנה זה מוסד לנפילה ולתקומה לרבים בישראל ולאות מריבה׃
35(und es wird ein Schwert durch deine Seele dringen), auf daß vieler Herzen Gedanken offenbar werden.
35וגם בנפשך תחתר חרב למען תגלינה מחשבות לבב רבים׃
36Und es war eine Prophetin, Hanna, eine Tochter Phanuels, vom Geschlecht Asser; die war wohl betagt und hatte gelebt sieben Jahre mit ihrem Manne nach ihrer Jungfrauschaft
36ותהי שם חנה אשה נביאה בת פנואל משבט אשר והיא באה בימים וחיתה עם בעלה שבע שנים אחרי בתוליה׃
37und war nun eine Witwe bei vierundachtzig Jahren; die kam nimmer vom Tempel, diente Gott mit Fasten und Beten Tag und Nacht.
37והיא אלמנה כארבע ושמנים שנה ולא משה מן המקדש ובצום ובתחנונים עבדה את האלהים לילה ויום׃
38Die trat auch hinzu zu derselben Stunde und pries den HERRN und redete von ihm zu allen, die da auf die Erlösung zu Jerusalem warteten.
38ותקם בשעה ההיא ותגש להדות ליהוה ותדבר עליו באזני כל המחכים לגאלה בירושלים׃
39Und da sie alles vollendet hatten nach dem Gesetz des HERRN, kehrten sie wieder nach Galiläa zu ihrer Stadt Nazareth.
39ויכלו את הכל כפי תורת יהוה וישובו הגלילה אל נצרת עירם׃
40Aber das Kind wuchs und ward stark im Geist, voller Weisheit, und Gottes Gnade war bei ihm.
40ויגדל הנער ויחזק ברוח וימלא חכמה וחסד אלהים עמו׃
41Und seine Eltern gingen alle Jahre gen Jerusalem auf das Osterfest.
41ועלו הוריו ירושלים שנה בשנה לחג הפסח׃
42Und da er zwölf Jahre alt war, gingen sie hinauf gen Jerusalem nach der Gewohnheit des Festes.
42ויהי בהיותו בן שתים עשרה שנה ויעלו ירושלים כמשפט החג׃
43Und da die Tage vollendet waren und sie wieder nach Hause gingen, blieb das Kind Jesus zu Jerusalem, und seine Eltern wußten's nicht.
43וימלאו את הימים וישובו ויותר ישוע הנער בירושלים ויוסף ואמו לא ידעו׃
44Sie meinten aber, er wäre unter den Gefährten, und kamen eine Tagereise weit und suchten ihn unter den Gefreunden und Bekannten.
44ויחשבו כי עם חבל הארחים הוא וילכו כדרך יום ויבקשהו בין הקרובים והמידעים׃
45Und da sie ihn nicht fanden, gingen sie wiederum gen Jerusalem und suchten ihn.
45ולא מצאהו וישבו ירושלים לבקשו׃
46Und es begab sich, nach drei Tagen fanden sie ihn im Tempel sitzen mitten unter den Lehrern, wie er ihnen zuhörte und sie fragte.
46ויהי אחרי שלשת ימים וימצאהו במקדש ישב בתוך המורים שמע אליהם ושאל אתם׃
47Und alle, die ihm zuhörten, verwunderten sich seines Verstandes und seiner Antworten.
47וכל השמעים אליו השתוממו על שכלו ועל תשובתיו׃
48Und da sie ihn sahen, entsetzten sie sich. Seine Mutter aber sprach zu ihm: Mein Sohn, warum hast du uns das getan? Siehe, dein Vater und ich haben dich mit Schmerzen gesucht.
48ויהי כראותם אתו ויחרדו ותאמר אליו אמו בני מדוע ככה עשית לנו הנה אביך ואנכי בעצבת לב בקשנוך׃
49Und er sprach zu ihnen: Was ist's, daß ihr mich gesucht habt? Wisset ihr nicht, daß ich sein muß in dem, das meines Vaters ist?
49ויאמר אליהם למה זה בקשתם אתי הלא ידעתם כי עלי להיות באשר לאבי׃
50Und sie verstanden das Wort nicht, das er mit ihnen redete.
50והם לא הבינו את הדבר אשר דבר אליהם׃
51Und er ging mit ihnen hinab und kam gen Nazareth und war ihnen untertan. Und seine Mutter behielt alle diese Worte in ihrem Herzen.
51וירד אתם ויבא אל נצרת ויכנע להם ואמו שמרה בלבה את כל הדברים האלה׃
52Und Jesus nahm zu an Weisheit, Alter und Gnade bei Gott und den Menschen.
52וישוע הלך וגדל בחכמה ומקומה ובחן עם אלהים ועם אנשים׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.