אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים 14
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
King James Version with Apocrypha
1ואת החלוש באמונה אותו קבלו ולא לדין את המחשבות׃
1Him that is weak in the faith receive ye, but not to doubtful disputations.
2יש מאמין כי נכון לאכל כל דבר והחלוש יאכל רק את הירק׃
2For one believeth that he may eat all things: another, who is weak, eateth herbs.
3האכל אל יבז את אשר לא יאכל ואשר לא יאכל אל ידין את האכל כי קבל אתו האלהים׃
3Let not him that eateth despise him that eateth not; and let not him which eateth not judge him that eateth: for God hath received him.
4מי אתה כי תדין את עבד האחר הן לאדניו הוא יקום או יפל אבל יוקם כי יכל האלהים להקימו׃
4Who art thou that judgest another man’s servant? to his own master he standeth or falleth. Yea, he shall be holden up: for God is able to make him stand.
5יש מבדיל בין יום ליום ויש אשר כל הימים שוים בעיניו ויהי כל איש נכון בדעתו׃
5One man esteemeth one day above another: another esteemeth every day alike . Let every man be fully persuaded in his own mind.
6השמר את היום לאדון שמר אתו ואשר איננו שמר את היום לאדון איננו שמר האכל לאדון הוא אכל כי מודה הוא לאלהים ואשר איננו אכל לאדון איננו אכל ומודה הוא לאלהים׃
6He that regardeth the day, regardeth it unto the Lord; and he that regardeth not the day, to the Lord he doth not regard it . He that eateth, eateth to the Lord, for he giveth God thanks; and he that eateth not, to the Lord he eateth not, and giveth God thanks.
7כי אין איש מאתנו אשר יחיה לנפשו ואין איש אשר ימות לנפשו׃
7For none of us liveth to himself, and no man dieth to himself.
8כי כאשר נחיה נחיה לאדון וכאשר נמות נמות לאדון לכן אם נחיה ואם נמות לאדון הננו׃
8For whether we live, we live unto the Lord; and whether we die, we die unto the Lord: whether we live therefore, or die, we are the Lord’s.
9כי לזאת מת המשיח ויקם ויחי למען יהיה אדון גם על המתים גם על החיים׃
9For to this end Christ both died, and rose, and revived, that he might be Lord both of the dead and living.
10ואתה למה זה תדין את אחיך או אתה למה תבוז לאחיך הלא כלנו עתידים לעמד לפני כסא דין אלהים׃
10But why dost thou judge thy brother? or why dost thou set at nought thy brother? for we shall all stand before the judgment seat of Christ.
11כי כתוב חי אני נאם יהוה כי לי תכרע כל ברך וכל לשון תודה לאלהים׃
11For it is written, As I live, saith the Lord, every knee shall bow to me, and every tongue shall confess to God.
12הנה נא כל אחד ממנו על נפשו יתן חשבון לאלהים׃
12So then every one of us shall give account of himself to God.
13לכן אל נדין עוד איש את רעהו כי אם זה יהי דינכם שלא יתן איש לפני אחיו מכשול או מוקש׃
13Let us not therefore judge one another any more: but judge this rather, that no man put a stumblingblock or an occasion to fall in his brother’s way.
14ידעתי ומבטח אני באדון ישוע כי אין דבר טמא בפני עצמו ורק טמא הוא למי שיחשבנו לו לטמא׃
14I know, and am persuaded by the Lord Jesus, that there is nothing unclean of itself: but to him that esteemeth any thing to be unclean, to him it is unclean.
15ואם יעצב אחיך על דבר האכל אינך מתהלך עוד בדרך האהבה אל נא תאבד באכלך את אשר בעדו מת המשיח׃
15But if thy brother be grieved with thy meat, now walkest thou not charitably. Destroy not him with thy meat, for whom Christ died.
16לכן הזהרו פן יהיה טובכם לגדופים׃
16Let not then your good be evil spoken of:
17כי מלכות האלהים איננה אכילה ושתיה כי צדקה היא ושלום ושמחה ברוח הקדש׃
17For the kingdom of God is not meat and drink; but righteousness, and peace, and joy in the Holy Ghost.
18והעבד באלה את המשיח רצוי הוא לאלהים ובחון לאנשים׃
18For he that in these things serveth Christ is acceptable to God, and approved of men.
19ועתה נרדפה דרך השלום ודרך הבנות יחד איש מרעהו׃
19Let us therefore follow after the things which make for peace, and things wherewith one may edify another.
20אל תהרוס את מעשה אלהים על דבר מאכל הן הכל טהור הוא אבל רע לאדם אשר יאכלנו במכשל לבו׃
20For meat destroy not the work of God. All things indeed are pure; but it is evil for that man who eateth with offence.
21טוב שלא תאכל בשר ולא תשתה יין ולא תעשה דבר אשר יתנגף בו אחיך או יכשל או יחלש׃
21It is good neither to eat flesh, nor to drink wine, nor any thing whereby thy brother stumbleth, or is offended, or is made weak.
22יש לך אמונה תהי לך לבדך לפני האלהים אשרי מי שלא ידין את נפשו בדבר אשר כשר בעיניו׃
22Hast thou faith? have it to thyself before God. Happy is he that condemneth not himself in that thing which he alloweth.
23ואשר לו ספק באכלו נאשם כי לא עשה מאמונה וכל אשר נעשה מבלי אמונה חטא הוא,׃
23And he that doubteth is damned if he eat, because he eateth not of faith: for whatsoever is not of faith is sin.
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.