Prediger 3
Lutherbibel 1912Translation
Lutherbibel 1912
Modern Hebrew Bible
1Ein jegliches hat seine Zeit, und alles Vornehmen unter dem Himmel hat seine Stunde.
1לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים׃
2Geboren werden und sterben, pflanzen und ausrotten, was gepflanzt ist,
2עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃
3würgen und heilen, brechen und bauen,
3עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃
4weinen und lachen, klagen und tanzen,
4עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃
5Stein zerstreuen und Steine sammeln, herzen und ferne sein von Herzen,
5עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃
6suchen und verlieren, behalten und wegwerfen,
6עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃
7zerreißen und zunähen, schweigen und reden,
7עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃
8lieben und hassen, Streit und Friede hat seine Zeit.
8עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃
9Man arbeite, wie man will, so hat man doch keinen Gewinn davon.
9מה יתרון העושה באשר הוא עמל׃
10Ich sah die Mühe, die Gott den Menschen gegeben hat, daß sie darin geplagt werden.
10ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃
11Er aber tut alles fein zu seiner Zeit und läßt ihr Herz sich ängsten, wie es gehen solle in der Welt; denn der Mensch kann doch nicht treffen das Werk, das Gott tut, weder Anfang noch Ende.
11את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף׃
12Darum merkte ich, daß nichts Besseres darin ist denn fröhlich sein und sich gütlich tun in seinem Leben.
12ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו׃
13Denn ein jeglicher Mensch, der da ißt und trinkt und hat guten Mut in aller seiner Arbeit, das ist eine Gabe Gottes.
13וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים היא׃
14Ich merkte, daß alles, was Gott tut, das besteht immer: man kann nichts dazutun noch abtun; und solches tut Gott, daß man sich vor ihm fürchten soll.
14ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃
15Was geschieht, das ist zuvor geschehen, und was geschehen wird, ist auch zuvor geschehen; und Gott sucht wieder auf, was vergangen ist.
15מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף׃
16Weiter sah ich unter der Sonne Stätten des Gerichts, da war ein gottlos Wesen, und Stätten der Gerechtigkeit, da waren Gottlose.
16ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃
17Da dachte ich in meinem Herzen: Gott muß richten den Gerechten und den Gottlosen; denn es hat alles Vornehmen seine Zeit und alle Werke.
17אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם׃
18Ich sprach in meinem Herzen: Es geschieht wegen der Menschenkinder, auf daß Gott sie prüfe und sie sehen, daß sie an sich selbst sind wie das Vieh.
18אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם׃
19Denn es geht dem Menschen wie dem Vieh: wie dies stirbt, so stirbt er auch, und haben alle einerlei Odem, und der Mensch hat nichts mehr als das Vieh; denn es ist alles eitel.
19כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל׃
20Es fährt alles an einen Ort; es ist alles von Staub gemacht und wird wieder zu Staub.
20הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׃
21Wer weiß, ob der Odem der Menschen aufwärts fahre und der Odem des Viehes abwärts unter die Erde fahre?
21מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃
22So sah ich denn, daß nichts Besseres ist, als daß ein Mensch fröhlich sei in seiner Arbeit; denn das ist sein Teil. Denn wer will ihn dahin bringen, daß er sehe, was nach ihm geschehen wird?
22וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.