בְּמִדְבַּר 14
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
Berean Standard Bible
1ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא׃
1Then the whole congregation lifted up their voices and cried out, and that night the people wept.
2וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו׃
2All the Israelites grumbled against Moses and Aaron, and the whole congregation said to them, “If only we had died in the land of Egypt, or if only we had died in this wilderness!
3ולמה יהוה מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה׃
3Why is the LORD bringing us into this land to fall by the sword? Our wives and children will become plunder. Would it not be better for us to go back to Egypt?”
4ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה׃
4So they said to one another, “Let us appoint a leader and return to Egypt.”
5ויפל משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל׃
5Then Moses and Aaron fell facedown before the whole assembly of the congregation of Israel.
6ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם׃
6Joshua son of Nun and Caleb son of Jephunneh, who were among those who had spied out the land, tore their clothes
7ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד׃
7and said to the whole congregation of Israel, “The land we passed through and explored is an exceedingly good land.
8אם חפץ בנו יהוה והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוא זבת חלב ודבש׃
8If the LORD delights in us, He will bring us into this land, a land flowing with milk and honey, and He will give it to us.
9אך ביהוה אל תמרדו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם ויהוה אתנו אל תיראם׃
9Only do not rebel against the LORD, and do not be afraid of the people of the land, for they will be like bread for us. Their protection has been removed, and the LORD is with us. Do not be afraid of them!”
10ויאמרו כל העדה לרגום אתם באבנים וכבוד יהוה נראה באהל מועד אל כל בני ישראל׃
10But the whole congregation threatened to stone Joshua and Caleb. Then the glory of the LORD appeared to all the Israelites at the Tent of Meeting.
11ויאמר יהוה אל משה עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו׃
11And the LORD said to Moses, “How long will this people treat Me with contempt? How long will they refuse to believe in Me, despite all the signs I have performed among them?
12אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו׃
12I will strike them with a plague and destroy them—and I will make you into a nation greater and mightier than they are.”
13ויאמר משה אל יהוה ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו׃
13But Moses said to the LORD, “The Egyptians will hear of it, for by Your strength You brought this people from among them.
14ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה יהוה בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה יהוה ועננך עמד עלהם ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה׃
14And they will tell it to the inhabitants of this land. They have already heard that You, O LORD, are in the midst of this people, that You, O LORD, have been seen face to face, that Your cloud stands over them, and that You go before them in a pillar of cloud by day and a pillar of fire by night.
15והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר׃
15If You kill this people as one man, the nations who have heard of Your fame will say,
16מבלתי יכלת יהוה להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר׃
16‘Because the LORD was unable to bring this people into the land He swore to give them, He has slaughtered them in the wilderness.’
17ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר׃
17So now I pray, may the power of my Lord be magnified, just as You have declared:
18יהוה ארך אפים ורב חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים׃
18‘The LORD is slow to anger and abounding in loving devotion, forgiving iniquity and transgression. Yet He will by no means leave the guilty unpunished; He will visit the iniquity of the fathers upon their children to the third and fourth generation.’
19סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה׃
19Pardon, I pray, the iniquity of this people, in keeping with the greatness of Your loving devotion, just as You have forgiven them ever since they left Egypt.”
20ויאמר יהוה סלחתי כדברך׃
20“I have pardoned them as you requested,” the LORD replied.
21ואולם חי אני וימלא כבוד יהוה את כל הארץ׃
21“Yet as surely as I live and as surely as the whole earth is filled with the glory of the LORD,
22כי כל האנשים הראים את כבדי ואת אתתי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי׃
22not one of the men who have seen My glory and the signs I performed in Egypt and in the wilderness—yet have tested Me and disobeyed Me these ten times—
23אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה׃
23not one will ever see the land that I swore to give their fathers. None of those who have treated Me with contempt will see it.
24ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורשנה׃
24But because My servant Caleb has a different spirit and has followed Me wholeheartedly, I will bring him into the land he has entered, and his descendants will inherit it.
25והעמלקי והכנעני יושב בעמק מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים סוף׃
25Now since the Amalekites and Canaanites are living in the valleys, turn back tomorrow and head for the wilderness along the route to the Red Sea.”
26וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר׃
26Then the LORD said to Moses and Aaron,
27עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי׃
27“How long will this wicked congregation grumble against Me? I have heard the complaints that the Israelites are making against Me.
28אמר אלהם חי אני נאם יהוה אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם׃
28So tell them: As surely as I live, declares the LORD, I will do to you exactly as I heard you say.
29במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי׃
29Your bodies will fall in this wilderness—all who were numbered in the census, everyone twenty years of age or older—because you have grumbled against Me.
30אם אתם תבאו אל הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון׃
30Surely none of you will enter the land in which I swore to settle you, except Caleb son of Jephunneh and Joshua son of Nun.
31וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה׃
31But I will bring your children, whom you said would become plunder, into the land you have rejected—and they will enjoy it.
32ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה׃
32As for you, however, your bodies will fall in this wilderness.
33ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר׃
33Your children will be shepherds in the wilderness for forty years, and they will suffer for your unfaithfulness until the last of your bodies lies in the wilderness.
34במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את תנואתי׃
34In keeping with the forty days you spied out the land, you shall bear your guilt forty years—a year for each day—and you will experience My alienation.
35אני יהוה דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימתו׃
35I, the LORD, have spoken, and I will surely do these things to this entire wicked congregation, which has conspired against Me. They will meet their end in the wilderness, and there they will die.”
36והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וישבו וילונו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ׃
36So the men Moses had sent to spy out the land, who had returned and made the whole congregation grumble against him by bringing out a bad report about the land—
37וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני יהוה׃
37those men who had brought out the bad report about the land—were struck down by a plague before the LORD.
38ויהושע בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם ההלכים לתור את הארץ׃
38Of those men who had gone to spy out the land, only Joshua son of Nun and Caleb son of Jephunneh remained alive.
39וידבר משה את הדברים האלה אל כל בני ישראל ויתאבלו העם מאד׃
39And when Moses relayed these words to all the Israelites, the people mourned bitterly.
40וישכמו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר יהוה כי חטאנו׃
40Early the next morning they got up and went up toward the ridge of the hill country. “We have indeed sinned,” they said, “but we will go to the place the LORD has promised.”
41ויאמר משה למה זה אתם עברים את פי יהוה והוא לא תצלח׃
41But Moses said, “Why are you transgressing the commandment of the LORD? This will not succeed!
42אל תעלו כי אין יהוה בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם׃
42Do not go up, lest you be struck down by your enemies, because the LORD is not among you.
43כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב כי על כן שבתם מאחרי יהוה ולא יהיה יהוה עמכם׃
43For there the Amalekites and Canaanites will face you, and you will fall by the sword. Because you have turned away from the LORD, He will not be with you.”
44ויעפלו לעלות אל ראש ההר וארון ברית יהוה ומשה לא משו מקרב המחנה׃
44But they dared to go up to the ridge of the hill country, though neither Moses nor the ark of the covenant of the LORD moved from the camp.
45וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה׃
45Then the Amalekites and Canaanites who lived in that part of the hill country came down, attacked them, and routed them all the way to Hormah.
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.