יְחֶזְקֵאל 24
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
King James Version with Apocrypha
1ויהי דבר יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר׃
1Again in the ninth year, in the tenth month, in the tenth day of the month, the word of the LORD came unto me, saying,
2בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה׃
2Son of man, write thee the name of the day, even of this same day: the king of Babylon set himself against Jerusalem this same day.
3ומשל אל בית המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם יצק בו מים׃
3And utter a parable unto the rebellious house, and say unto them, Thus saith the Lord GOD ; Set on a pot, set it on, and also pour water into it:
4אסף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא׃
4Gather the pieces thereof into it, even every good piece, the thigh, and the shoulder; fill it with the choice bones.
5מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם בשלו עצמיה בתוכה׃
5Take the choice of the flock, and burn also the bones under it, and make it boil well, and let them seethe the bones of it therein.
6לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא נפל עליה גורל׃
6¶ Wherefore thus saith the Lord GOD ; Woe to the bloody city, to the pot whose scum is therein, and whose scum is not gone out of it! bring it out piece by piece; let no lot fall upon it.
7כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר׃
7For her blood is in the midst of her; she set it upon the top of a rock; she poured it not upon the ground, to cover it with dust;
8להעלות חמה לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות׃
8That it might cause fury to come up to take vengeance; I have set her blood upon the top of a rock, that it should not be covered.
9לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם אני אגדיל המדורה׃
9Therefore thus saith the Lord GOD ; Woe to the bloody city! I will even make the pile for fire great.
10הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו׃
10Heap on wood, kindle the fire, consume the flesh, and spice it well, and let the bones be burned.
11והעמידה על גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה תתם חלאתה׃
11Then set it empty upon the coals thereof, that the brass of it may be hot, and may burn, and that the filthiness of it may be molten in it, that the scum of it may be consumed.
12תאנים הלאת ולא תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה׃
12She hath wearied herself with lies, and her great scum went not forth out of her: her scum shall be in the fire.
13בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי עוד עד הניחי את חמתי בך׃
13In thy filthiness is lewdness: because I have purged thee, and thou wast not purged, thou shalt not be purged from thy filthiness any more, till I have caused my fury to rest upon thee.
14אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא אפרע ולא אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה׃
14I the LORD have spoken it: it shall come to pass, and I will do it; I will not go back, neither will I spare, neither will I repent; according to thy ways, and according to thy doings, shall they judge thee, saith the Lord GOD .
15ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
15¶ Also the word of the LORD came unto me, saying,
16בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך׃
16Son of man, behold, I take away from thee the desire of thine eyes with a stroke: yet neither shalt thou mourn nor weep, neither shall thy tears run down.
17האנק דם מתים אבל לא תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל׃
17Forbear to cry, make no mourning for the dead, bind the tire of thine head upon thee, and put on thy shoes upon thy feet, and cover not thy lips, and eat not the bread of men.
18ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי׃
18So I spake unto the people in the morning: and at even my wife died; and I did in the morning as I was commanded.
19ויאמרו אלי העם הלא תגיד לנו מה אלה לנו כי אתה עשה׃
19¶ And the people said unto me, Wilt thou not tell us what these things are to us, that thou doest so ?
20ואמר אליהם דבר יהוה היה אלי לאמר׃
20Then I answered them, The word of the LORD came unto me, saying,
21אמר לבית ישראל כה אמר אדני יהוה הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו׃
21Speak unto the house of Israel, Thus saith the Lord GOD ; Behold, I will profane my sanctuary, the excellency of your strength, the desire of your eyes, and that which your soul pitieth; and your sons and your daughters whom ye have left shall fall by the sword.
22ועשיתם כאשר עשיתי על שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו׃
22And ye shall do as I have done: ye shall not cover your lips, nor eat the bread of men.
23ופארכם על ראשיכם ונעליכם ברגליכם לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל אחיו׃
23And your tires shall be upon your heads, and your shoes upon your feet: ye shall not mourn nor weep; but ye shall pine away for your iniquities, and mourn one toward another.
24והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו בבאה וידעתם כי אני אדני יהוה׃
24Thus Ezekiel is unto you a sign: according to all that he hath done shall ye do: and when this cometh, ye shall know that I am the Lord GOD .
25ואתה בן אדם הלוא ביום קחתי מהם את מעזם משוש תפארתם את מחמד עיניהם ואת משא נפשם בניהם ובנותיהם׃
25Also, thou son of man, shall it not be in the day when I take from them their strength, the joy of their glory, the desire of their eyes, and that whereupon they set their minds, their sons and their daughters,
26ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים׃
26That he that escapeth in that day shall come unto thee, to cause thee to hear it with thine ears?
27ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי אני יהוה׃
27In that day shall thy mouth be opened to him which is escaped, and thou shalt speak, and be no more dumb: and thou shalt be a sign unto them; and they shall know that I am the LORD .
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.